משרתי יהוה אוהבים לעזור איש לרעהו ‎(‏קור״ב ח׳:‏4‏)‎‏.‏ אך לעיתים הדבר מצריך מהם אומץ לב.‏ לדוגמה,‏ כשפורצת מלחמה,‏ זקני הקהילה המקומיים דואגים לספק לאחיהם עידוד,‏ תמיכה ועזרה רוחנית וחומרית.‏ מתוך אהבתם לכבשיו של יהוה,‏ הם מוכנים לסכן את ביטחונם האישי כדי לספק לאחים את כל הנחוץ להם.‏ במצבים כאלה חשוב יותר מתמיד שנישאר מאוחדים.‏ לכן שתף פעולה עם הסניף המקומי וישם את הדרכתו ‎(‏עב׳ י״ג:‏17‏)‎‏.‏ על זקני הקהילה לעבור דרך קבע על הסידורים המקומיים להיערכות למצבי חירום,‏ ולהיות מעודכנים בהנחיות הארגון בנוגע להתנהלות בשעת אסון ‎(‏קור״א י״ד:‏33,‏ 40‏)‎‏.‏ היה אמיץ אך פעל בזהירות ‎(‏מש׳ כ״ב:‏3‏)‎‏.‏ גלה שיקול דעת ואל תיקח סיכונים מיותרים.‏ בטח ביהוה — הוא יכול לעזור לך להגיש את הסיוע הנחוץ בצורה הבטוחה ביותר.‏ מ24.‏07 4 §8;‏ 5 §11

דוד המלך הכיר את יהוה ונשען עליו לאורך כל חייו.‏ בתקופת מנוסתו מפני אויביו,‏ וביניהם שאול המלך,‏ הוא התפלל לעזרתו של יהוה.‏ לאחר שיהוה ענה לתפילתו והציל אותו,‏ דוד הכריז:‏ ”‏יהוה חי!‏”‏ ‎(‏תהל׳ י״ח:‏46‏)‎‏ הוא לא רק הכיר בעובדה שקיים אלוהים כשאמר את המילים האלה.‏ ספר עיון אחד מציין שדוד ביטא את ביטחונו ביהוה ”‏כאל חי וקיים הפועל תמיד למען משרתיו”‏.‏ דוד ידע זאת מניסיונו האישי,‏ וזה עזר לו לחזק את נחישותו להמשיך לעבוד את יהוה ולהלל אותו ‎(‏תהל׳ י״ח:‏28,‏ 29,‏ 49‏)‎‏.‏ אם נהיה משוכנעים שיהוה הוא ”‏אלוהים חיים”‏,‏ נצליח לשרת אותו במלוא הקנאות.‏ הדבר גם ייסוך בנו את הכוח לעבור כל מבחן אמונה,‏ ייתן לנו מוטיבציה להשקיע את המיטב בשירותו ויסייע לנו לשמור על יחסינו ההדוקים עם יהוה.‏ מ24.‏06 20–21 §3–4

מה אנו לומדים מעצתו של השליח פאולוס אל האחים בתסלוניקי?‏ כשאנו נחשפים לשמועה מרעישה או למידע שאינו עולה בקנה אחד עם מה שלמדנו מהמקרא,‏ עלינו להפעיל שיקול דעת.‏ בברית המועצות לשעבר שלחו אויבינו מכתב מזויף בשם המשרדים הראשיים לחלק מאחינו.‏ המכתב עודד אותם להקים קבוצה נפרדת שתפעל באופן עצמאי מהארגון.‏ למרות שהמכתב נראה רשמי,‏ האחים הנאמנים לא נפלו במלכודת.‏ הם הבינו שהמסר שמכיל המכתב אינו תואם את מה שלמדו.‏ מתנגדי האמת כיום משתמשים לעיתים בטכנולוגיה מודרנית כדי לעורר בלבול ולזרוע פילוגים בינינו.‏ במקום ש’‏נאבד בנקל את שיקול דעתנו’‏,‏ עלינו להגן על עצמנו ולבחון אם מה ששמענו או קראנו תואם את האמיתות הידועות לנו ‎(‏תסל״ב ב׳:‏2;‏ יוח״א ד׳:‏1‏)‎‏.‏ מ24.‏07 12 §14–15